ביוגרפיה של (לב טרוצקי (ברונשטיין

לאון (לב) דוידוביץ' טרוצקי (רוסית: Лев Давидович Троцкий, להאזנה (מידע · עזרה); 7 בנובמבר 1879 - 21 באוגוסט 1940), מהפכן רוסי-יהודי, הוגה דעות קומוניסטי, מנהיג סובייטי ומייסד הצבא האדום. הוגלה מברית המועצות על ידי סטלין ולבסוף נרצח על ידי שליחיו. שמו האמיתי היה לב (לייב) דוידוביץ' ברונשטיין (רוסית: Лев Давидович Бронштейн).

חייו

טרוצקי היה בנו של דוד ברונשטיין, איכר יהודי מאוקראינה. הוא למד מתמטיקה באוניברסיטה של אודסה, אך ויתר על לימודיו כדי להתמסר לפעילות מהפכנית נגד משטר הצאר. הוא נעצר לראשונה ב־1898 כאשר עבד כמארגן של איגוד הפועלים של דרום רוסיה. הוא נשפט לשנתיים מאסר. בתקופה זו הוא נישא לאשתו הראשונה, אלכסנדרה סוקולובוסקיה. ב־1900 הוא נשפט לארבע שנות גלות בסיביר, שם נולדו שתי בנותיו הראשונות. הוא ברח מסיביר, אימץ את השם טרוצקי מסוהר באודסה, והמשיך ללונדון על מנת להצטרף לוולדימיר לנין, אז העורך של העיתון "איסקרה" (ניצוץ, ברוסית), שהיה שייך למפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית.

הוא השתתף בקונגרס השני של מפלגה זו בלונדון בקיץ 1903, ובקרע שהיה בתוך המפלגה הוא תמך במנשביקים כנגד לנין. אף על פי שצידודו במנשביקים היה לזמן קצר בלבד, הנזק ליחסיו עם לנין התמיד לעוד ארבע עשרה שנה.

במהלך מהפכת 1905 הוא חזר לרוסיה. הוא נבחר ליושב ראש הסובייט של סנקט פטרבורג. מעורבתו בשביתה הכללית של אוקטובר ותמיכתו בהתנגדות חמושה הובילו לגזר דין של גלות עולם. בינואר 1907, הוא ברח בדרך לסיביר ושוב עשה את דרכו ללונדון, שם השתתף בקונגרס החמישי. באוקטובר הוא עבר לווינה, שם ערך עיתון סוציאל-דמוקרטי ושמו "פרבדה", שהוברח לתוך רוסיה. היה זה אחד "הפרבדות" קצרות החיים, ולא היה לעיתון זה שום קשר ל-פרבדה שהיה העיתון הרשמי של ברית המועצות.

כשהמלחמה התקרבה, טרוצקי עבר לשווייץ הנייטרלית, ואז לצרפת. הוא גורש מצרפת והתגורר בעיר ניו יורק כאשר מהפכת פברואר 1917 הפילה את הצאר ניקולאי השני מהשלטון. הוא חזר במאי של אותה השנה לרוסיה כתומך של העמדה הבולשביקית, והצטרף רשמית לסיעה זו כמה חודשים מאוחר יותר. טרוצקי היה מעורב בצורה פעילה בנסיונות להפיל את הממשלה הזמנית בראשות אלכסנדר קרנסקי, והיה יושב ראש המועצה המהפכנית שתכננה ויישמה את מהפכת אוקטובר.

לאחר שהבולשביקים עלו לשלטון, הוא נעשה לשר החוץ. מטרתו העיקרית הייתה להביא לשלום בין גרמניה ובעלות בריתה לבין ברית המועצות. אך פרישתו מהמשא ומתן (10 בפברואר 1918) הביאה לפלישה גרמנית (פברואר 1918), מה שהכריח את הממשל הסובייטי לחתום על הסכם ברסט-ליטובסק ב־3 במרץ, הסכם שהיה גרוע מאוד בשביל הסובייטים. טרוצקי התפטר מתפקידו. במרץ 1918 הוא מונה לשר לענייני הצבא והצי (1918-1925). בספטמבר-1918 התמנה טרוצקי לקומיסאר העממי לענייני צבא (מקביל לתפקיד שר הביטחון בישראל). הוא אירגן את הצבא האדום ופיקח על הפעולות הצבאיות בחזיתות השונות של מלחמת האזרחים מתוך רכבת משוריינת. היה בין האחראים הבלעדיים לקומוניזם הלוחם אשר גרם לרעב המוני באזור וולגה ובאוקראינה.

עם מחלתו ומותו של לנין, הצליח המזכיר הכללי ("גנסק") של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, יוסף סטלין, לרכז בידיו את הכוח של המפלגה והממשל. בנקודת זמן זו, טרוצקי לא היה יכול להתנגד לסטלין בצורה פעילה. בכך שלא מחה בקונגרס המפלגה השנים עשר ב־1923, ובמיוחד בכך שלא דרש שצוואתו של לנין שקרא להדחתו של סטלין מתפקיד הגנסק תפורסם, הוא איבד את ההזדמנות האחרונה שלו להתנגד לסטלין, שיחד עם לב קמנייב (גיסו של טרוצקי) וגריגורי זינובייב, השתלט על המפלגה. טרוצקי ותומכיו ייסדו את האופוזיציה השמאלית, שלחמה למשך מספר שנים בתוך המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות כנגד מנהיגותו של סטלין.

טרוצקי טבע את המונח "מהפכה מתמדת" ואת המימד הבינלאומי של המהפכה, מונחים שהיו מנוגדים בתכלית למדיניות של סטלין של "סוציאליזם בארץ אחת". הוא גם תמך בבנייה מהירה של התעשייה ובנטישת הנא"פ ("מדיניות כלכלית חדשה"), כאשר סטלין, יחד עם ניקולאי בוכארין, תמכו בתיעוש מדורג ושמירה על התוכנית. מחלוקת אידאולוגית זו סיפקה הרבה מהחומר לקרע הפוליטי בין טרוצקי לסטלין, שהגיעה לשיא ב־12 בנובמבר 1927, כאשר הוא גורש מהמפלגה הקומוניסטית, ובכך השאיר את סטלין כמנהיג הבלעדי של המפלגה. הוא גורש לאלמה אטה, כיום בקזחסטן, ב־31 בינואר 1928. ב־1929 גורש מברית המועצות.

לאחר נפילתו של טרוצקי, פנה סטלין כנגד ניקולאי בוכארין ויישם הרבה ממדיניות הפנים של טרוצקי, אם כי בצורה אלימה ואוטוריטית.

כאשר טרוצקי הוגלה ב־1928. התחנה הראשונה שלו הייתה האי הטורקי פרינקיפו, שם הוא נשאר למשך ארבע שנים. ב־1933 הציע לו אדוארד דאלאדיה מקלט מדיני בצרפת. הוא התגורר בתחילה ברואן, ואז בברביזון. לא הותר לו לבקר בפריז. ב־1935 הוא הבין שהוא לא רצוי יותר בצרפת, ולאחר ששקל כמה אופציות, הוא עבר לנורבגיה, שם הוא היה האורח של קונרד קנוסן ליד אוסלו. לאחר שנתיים, כנראה תחת לחץ של ברית המועצות, הוא הושם במעצר בית. לאחר דיונים עם פקידים נורבגים, הוסכם כי הוא יועבר למקסיקו באניית משא.

רצח טרוצקי--

ב־20 באוגוסט 1940 בא לבקרו בביתו במקסיקו סיטי אזרח ספרדי בשם רמון מרקאדר, שהציג עצמו כתומך בטרוצקי ולמעשה היה סוכן של המשטרה החשאית של סטלין (שבאותה עת נקראה נ.ק.ו.ד.). הוא בא באמתלה שברצונו להציג לטרוצקי מאמר שכתב. הוא הוכנס לחדרו של טרוצקי ובהיותם לבד בחדר הכה בראשו של טרוצקי בגרזן קרח. שומרי ראשו של טרוצקי, ששמעו את המהומה, התפרצו לחדר ועמדו להרוג את המתנקש, אך טרוצקי מנע זאת מהם באומרו:

אל תהרגו אותו, לאיש זה יש סיפור לספר

טרוצקי נפצע קשה, נלקח לבית חולים ונפטר למחרת ב־21 באוגוסט 1940. בן 60 היה במותו.

המתנקש נדון ל־20 שנות מאסר אותן ריצה במלואן. במשפטו העיד המתנקש:

הנחתי את מעיל הגשם על השולחן בדרך שתאפשר לי להוציא את גרזן הקרח שהיה בכיס המעיל. החלטתי שלא להחמיץ את ההזדמנות הנפלאה שניתנה לי. הרגע שבו טרוצקי התחיל לקרוא את המאמר העניק לי הזדמנות, הוצאתי את הגרזן מהמעיל, אחזתי אותו בידי, ובעיניים עצומות נתתי לטרוצקי מכה נוראה בראשו.

ביתו של טרוצקי הושאר בצורה דומה לכפי שהיה בזמנו, והוא עכשיו מוזיאון. קברו מצוי בשטח הבית. שמו של טרוצקי מעולם לא טוהר על ידי הממשלה הסובייטית, אף ששמם של בולשביקים אחרים שנהרגו בזמן ה"טיהור הגדול" כן טוהר.

ברחבי העולם יש עד היום מפלגות טרוצקיסטיות.

טרוצקי והיהדות

טרוצקי היה משוכנע, שאין עתיד ליהודים כעם נפרד וצידד בהתבוללות, אך זועזע לנוכח המסע האנטישמי, שניהלו נגדו בסוף שנות העשרים בברית המועצות. טרוצקי היה סופר מוכשר ונואם מצוין. הוא שאף להגשמת הסוציאליזם בקנה מידה עולמי שלא כסטלין שהיה מוכן להסתפק "לעת עתה" בסוציאליזם על בסיס לאומי. בגלל התנגדותו למשטר הקומוניסטי בברית המועצות, היו שמו של טרוצקי והמונח "טרוצקיזם" לשם נרדף לבגידה בארץ זו. חלק מצאצאיו מתגוררים בישראל.