ביוגרפיה של אליעזר לודוויג זמנהוף

ד"ר אליעזר לודוויג (לייזער) (לאזארו לודוביקו) זמנהוף, (15 בדצמבר 1859 - 14 באפריל 1917), רופא יהודי-פולני, יוצר השפה אספרנטו. מטרתה של אספרנטו - קירוב לבבות בין בני אדם דוברי שפות שונות, באמצעות שפה נייטראלית. אספרנטו היא השפה המתוכננת המדוברת ביותר בעולם.

זמנהוף היה רופא עיניים ובלשן חובב. השפות המדוברות בביתו היו רוסית ויידיש, אך הוא דיבר באופן שוטף גם בפולנית ובגרמנית. מאוחר יותר הוא למד צרפתית, לטינית, יוונית, עברית ואנגלית. הוא גם התעניין באיטלקית, ספרדית וליטאית.

חייו--

זמנהוף נולד בביאליסטוק שבפולין, כבכור בין 9 ילדים. אביו (כמו גם סבו) היה מורה לשפות. הוריו התכוונו לקרוא לו אליעזר מרקוביץ' זמנהוף, אולם בגלל חוקי השלטון הרוסי, הם נתנו לו גם שם נוצרי, לודוביק, שהופיע בתעודת הזהות שלו.

ביאליסטוק הייתה באותו זמן תחת שלטון האימפריה הרוסית. אוכלוסיית העיר כללה לאומים שונים: פולנים, רוסים, גרמנים, ליטאים, טטארים, אך הרוב (68%) היו יהודים דוברי יידיש. זמנהוף נעצב והתמלא תסכול בגלל הסכסוכים הרבים שהיו בין הקבוצות השונות. זמנהוף הבין את הקושי האובייקטיבי שיש לבני האדם בלמידת מגוון השפות של שכניהם, והעריך שהשנאה והדעות הקדומות במידה רבה נובעות מאי-הבנות שהן כורח המציאות בהיעדרה של "שפת גשר" משותפת.

בעת שהיה תלמיד גימנסיה בוורשה, הוא ניסה ליצור שפה בינלאומית. שפה זו הייתה בעלת דקדוק עשיר מאד, אך גם מסובך. כשלמד אנגלית (יחד עם לטינית, צרפתית, גרמנית ויוונית) הגיע למסקנה, שהשפה הבינלאומית צריכה להיות בעלת דקדוק פשוט יחסית, ובעלת מערך רחב של סיומות וקידומות, כדי שיהיה אפשר ליצור בעזרתן צורות שונות ושימושים שונים לאותה מילה.

בשנת 1878 כמעט שהשלים את הפרויקט הלשוני הראשוני Lingwe uniwersala, אך הוא היה צעיר מדי מכדי להוציאו לאור. לאחר סיום הלימודים הוא החל ללמוד רפואה באוניברסיטה במוסקבה ואחר-כך בוורשה. קיימת התכתבות שלו מאותה תקופה עם חברי ביל"ו, בה נזף בהם על חוסר מעשיותם. זמנהוף האמין שניתן יהיה להקים אוטונומיה יהודית באמריקה, אך בעקבות הביקורת שנמתחה עליו ועל יתר חסידי "הפתרון האמריקאי", הפך חובב ציון פעיל, ואף ייסד את אגודת הסטודנטים "שארית-ישראל" בוורשה. מאוחר יותר (לאחר פרסום אספרנטו) יעבור זמנהוף לרעיון לאומי אוניברסלי יותר וייצור את אמונת ה"הילליזם" (Hilelismo), שתתבסס על תורת המוסר האנושית הבסיסית של הלל הזקן: "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך".

בשנת 1885 סיים זמנהוף את לימודיו, והחל לעבוד כרופא עיניים. עם זאת, הוא המשיך במקביל לעבוד על פרויקט השפה הבינלאומית. במשך שנתיים חיפש מימון לפרסום חוברת הסבר על השפה, עד שקיבל את העזרה הכספית מחותנו לעתיד. בשנת 1887 יצא לאור לבסוף הספר "Lingvo internacia. Antaŭparolo kaj plena lernolibro" (שפה בינלאומית. הקדמה וספר לימוד מלא), תחת שם העט דוקטורו אספרנטו (הדוקטור המקווה), ומכאן מקור שמה של השפה החדשה.

לגבי זמנהוף, השפה החדשה לא היוותה רק כלי תקשורת, אלא גם כלי להפצת הרעיון של דו-קיום בשלום של אנשים מתרבויות שונות. הוא ויתר מראש על זכויות יוצרים כלשהן לגבי השפה, כי ראה בה נחלת דובריה בעולם כולו, כמו שפה לאומית כלשהי.

זמנהוף תרגם לאספרנטו יצירות מופת רבות מן הספרות העולמית (כולל התנ"ך כולו, ועל משימה זו שקד כל חייו). כן חיבר שירה מקורית ובכך הראה שהשפה מסוגלת להביע את כל קשת הרגשות האנושיים, ולשמש גם כשפה ספרותית. בעקבותיו קמו סופרים רבים, אשר העשירו את התרבות האספרנטית ביצירות בעלות ערך, שרבות מהן תורגמו לשפות לאומיות.

ב-1905 נאם בקונגרס העולמי הראשון לאספרנטו, שהתקיים בעיר הצרפתית בולון-סיר-מר (Boulogne-sur-Mer). קונגרס זה הוכיח לראשונה שניתן לקיים תקשורת באספרנטו מדוברת (עד אז התקיימו קשרים בינלאומיים באמצעות אספרנטו בעיקר בכתב, או במועדונים מקומיים). בשנת 1908 קמה האגודה הבינלאומית לאספרנטו, UEA (שמה מורכב מראשי התיבות: Universala Esperanto-Asocio), אך זמנהוף סירב לקחת חלק פעיל בהנהגת הארגון, באמרו כי הוא רק "אחד מהאספרנטיסטים".

ד"ר זמנהוף נפטר בוורשה ב-14 באפריל 1917. קברו נמצא בבית הקברות היהודי בוורשה, ומאז מותו עולים לקברו כל שנה דוברי אספרנטו ומוקיריה.

האספרנטו---

יצירת השפה--

ב-1887, לאחר עשר שנות עבודה, יצר הרופא היהודי-פולני אליעזר לודוויג זמנהוף את היסוד לשפת אספרנטו. הוא התכוון ליצור שפה קלה ללימוד שתשמש שפת עזר בינלאומית, שפה שנייה לכל אחד בעולם, לצד שפת האם. דוברי אספרנטו רבים עדיין רוצים בכך, אבל רבים מסתפקים ברצון להיפגש עם בני ארצות אחרות וללמוד על ארצות ותרבויות אחרות. כיום, אלפי אנשים משתמשים באספרנטו באופן קבוע כדי לתקשר עם אנשים מכל העולם. השפה נקראה על פי שם-העט של ממציאה (Doktoro Esperanto), ופירושו "(אדם) מְקַוֶה", שכן זמנהוף קיווה שאספרנטו תהפוך לשפת עזר בינלאומית ותתרום לשלום בעולם.

הנאצים החרימו את האספרנטו בהגדירם אותה כ"מזימה יהודית להשתלט על העולם". בשנת 1940 הם הוציאו להורג בוורשה את בנו של זמנהוף.

עקרונות שפת אספרנטו--

דקדוק שפת אספרנטו פשוט יחסית לשפות לאומיות (יש בה 16 כללי דקדוק בסיסיים), אוצר המילים מבוסס על מספר מצומצם יחסית של שורשים, ואין בה יוצאים מן הכלל. משום כך שפת אספרנטו קלה יותר ללימוד משפה זרה אחרת, במיוחד לדוברי שפה אירופאית. בדרך כלל, כמה חודשים של לימוד אספרנטו שווים לכמה שנות לימוד של שפה לאומית, לדוגמה אנגלית או צרפתית, ואפילו ללא-אירופים הרבה יותר קל ללמוד אספרנטו מאשר כל שפה אירופית אחרת.

האלפבית של אספרנטו מבוסס על האלפבית הלטיני; הוסרו ממנו האותיות q ,w ,x ,y ונוספו לו שש אותיות עם תגים: ĉ ,ĝ ,ĥ ,ĵ ,ŝ ,ŭ. האלפבית של אספרנטו הוא לפיכך: a b c ĉ d e f g ĝ h ĥ i j ĵ k l m n o p r s ŝ t u ŭ v z

מעמד השפה--

יש ראיות לכך שלימוד אספרנטו לפני לימוד שפה זרה אחרת מאיץ ומשפר את הלימוד, היות שלימוד שפה זרה שנייה קל יותר מלימוד השפה הזרה הראשונה, ובנוסף, השימוש בשפת עזר פשוטה דקדוקית מפחית את הקשיים הנלווים לרכישת שפה זרה ראשונה. באחד המחקרים (Williams 1965), קבוצת תלמידי תיכון למדו אספרנטו במשך שנה, ואז צרפתית במשך שלוש שנים. בתום התקופה נמצא שהם הגיעו לשליטה טובה יותר בצרפתית מאשר קבוצת הבקרה, שלמדה צרפתית ללא אספרנטו במשך כל ארבע השנים. אספרנטו משמשת בכמה תוכנות תרגום כשפת ביניים בתרגום בין שפות זרות.

כיוון שדוברי אספרנטו פזורים בכל העולם, קשה להעריך את מספר הדוברים. ההערכות נעות בין מאות אלפים עד לעשרה מיליון או יותר, תלוי באיזו רמה מוגדר "דובר השפה". לפי מחקר של פרופסור סידני קולברט מאוניברסיטת וושינגטון, 1.6 מיליון אנשים מדברים אספרנטו ברמה המאפשרת תקשורת מורכבת יותר מאשר אמירת מילים נפוצות כמו ברכת שלום ומילים בסיסיות אחרות. המחקר נערך לא רק בקרב דוברי אספרנטו, אלא גם בקרב דוברי שפות אחרות. בנוסף, יש כמה מאות עד אלפי דוברי אספרנטו מלידה (המונח המקובל הוא "denaskaj esperantistoj", "דנסקאי אספרנטיסטוי"), ומשפחות המשתמשות באספרנטו כשפת הדיבור בבית.

בהאא אוללה, נביא האמונה הבהאית, קבע בזמנו את שפת האספרנטו כשפה הרשמית של הדת מכיוון ששאף לכך שהדת תהיה אוניברסלית, אך לאחר שהתברר ששפה זו עוד לא מילאה את הציפיות ומספר הדוברים בה עדיין מועט יחסית, הותר לאנגלית למלא אד-הוק במוסדות הדת הבהאית את תפקיד השפה המגשרת. אספרנטו ממלאת תפקיד ניכר גם בפלג הדתי היפני אומוטו, שמאמיניו רואים בזמנהוף, הוגה השפה, בחזקת אל.

מילים אחדות באספרנטו--

יש להגות אספרנטו בדיוק כפי שהיא נכתבת, והטעם הוא תמיד מלעילי (דומה יותר לאיטלקית מאשר לצרפתית).

• תקווה עולמית - Monda espero (מוֹנְדָה אֶסְפֶּרוֹ)
• אני אוהב אותך - Mi amas vin (מִי אָמָס וִין)
• חבֵר יפה - bela amiko (בֶּלָה אָמִיקִוֹ)
• כוכב ירוק - Verda stelo (וֶרְדָה סְטֶלוֹ)
• שלום (הברכה) - Saluton (סָלוּטוֹן)
• סליחה - Pardonon (פָּרְדוֹנוֹן)
• לילה טוב - Bonan nokton (בּוֹנָן נוֹקְטוֹן)
• בתיאבון - Bonan apetiton (בּוֹנָן אָפֶּטִיטוֹן)
• מלחמה ושלום - Milito kaj paco (מִילִיטוֹ קָי פָּצוֹ)
• חתול ועכבר - kato kaj muso (קָטוֹ קָי מוּסוֹ)
• "מגניב" - Mojosa (מוֹיוֹסָה)

דוברי אספרנטו מלידה--

תופעת דוברי אספרנטו מלידה מדגימה בין השאר את היותה של שפה זו שפה טבעית, שכן, לפי ההגדרה הבלשנית המקובלת, שפה נחשבת לטבעית (לעומת שפת מחשב, שפה מתוכננת, או קודים, למשל) אם יש לה דוברים ילידיים.

הדוברים הילידיים מתחלקים לארבע קבוצות מבחינת המקור לידע שלהם:

1. ילדים להורים דוברי שפות שונות, שמצאו את התקשורת באספרנטו כיעילה ביותר בחוג המשפחה, וכך רכשו הילדים שפה זו.

2. ילדים להורים החפצים להקנות לילדיהם את השפה כדי להשתתף יחד איתם בפעילויות אספרנטו בינלאומיות לכל המשפחה (כגון קונגרסים, פסטיבלים וטיולים בינלאומיים), וכן את היכולת לתקשר עם ילדים מתרבויות שונות.

3. ילדים להורים המעוניינים, מסיבות אידאולוגיות, לקדם את אספרנטו (והרעיון העומד בבסיס השפה) פשוט באמצעים "דמוגרפיים".

4. ילדים להורים המעוניינים להקנות לילדיהם שפה נוספת, מסיבות חינוכיות-אינטלקטואליות, וכדי לקדם את יכולת הילדים לרכוש שפות זרות בעתיד. דוגמה מפורסמת לסוג זה היא שלוש האחיות אלופות השחמט, בנות משפחת פולגאר היהודית מהונגריה, שאביהן לימדן אספרנטו על מנת לקדם את יכולתן האינטלקטואלית.

בישראל ידוע על מספר ילדים שספגו אספרנטו מלידתם באינטנסיביות זו או אחרת. כמה מהם דוברים את השפה באופן שוטף, ולא שכחו אותה לאחר גיל הינקות מאחר שהם מקיימים קשר רצוף עם חבריהם - ילדים דוברי אספרנטו בחו"ל, ולעתים מדברים עם הוריהם בשפה הבינלאומית, בנוסף לשפת האם האחרת, עברית.

אספרנטו בישראל--

עולים מאירופה הביאו את השפה מביתם לישראל. חלוץ האספרנטו בארץ ישראל היה המתרגם וחוקר הפולקלור עמנואל אולסבנגר. בישראל דוברים רבים של השפה ומתקיימת פעילות שוטפת של דוברי אספרנטו. קיימת אגודה לדוברי אספרנטו, הנקראת האגודה לאספרנטו בישראל (אל"י). האגודה מקיימת קורסי לימוד ברמות שונות, פעילויות תרבותיות באספרנטו, טיולים, סופי שבוע. האגודה מוציאה את כתב העת "Israela Esperantisto" ("האספרנטיסט הישראלי"), הנקרא על ידי מנויים בישראל ובעולם. פעילות אספרנטו בישראל מתקיימת בשלב זה רק בשלוש הערים הגדולות - בתל אביב, בירושלים ובחיפה.

בשנת 2000, לקראת הכינוס העולמי השנתי ה-85 של דוברי אספרנטו שנערך בתל אביב, יצא לאור מילון אספרנטו-עברי שחובר על ידי אחד הפעילים המרכזיים של קהילת האספרנטו בארץ, יוסף מורז'אן.

בשנת 2007 חגגה האספרנטו 120 שנים להולדתה. לקראת שנה זו הנפיק השירות הבולאי בישראל בדצמבר 2006 בול חגיגי ובו דיוקנו של זמנהוף, המורכב מן הטקסט המופיע בוויקיפדיה האספרנטית בערך המתאר את הביוגרפיה של זמנהוף.

אספרנטו באינטרנט--

רשת האינטרנט משמשת מקום התוודעות לשפה, למידתה, ופגישה עם שוחריה מהקהילה המקומית והעולמית. יש הטוענים כי האינטרנט חוללה "נס דמוגרפי" בעולם האספרנטו, לאחר שעד שנות התשעים חלה עלייה בגיל הממוצע של דוברי השפה, ואילו בשנים האחרונות צעירים רבים הצטרפו לקהילת האספרנטו בכל העולם. בהשוואה לשפות טבעיות, האספרנטו "חיה ונושמת" בעולם הווירטואלי במידה רבה במיוחד. ניתן ללמוד על כך, בין היתר, מכך שבמדריך האתרים של גוגל (נכון ליולי 2007) ישנם כ- 3,645 אתרי אינטרנט ששפתם אספרנטו, לעומת שפות כגון העברית, שלה 5,900 אתרים והערבית, שלה 4,365 אתרים).

נכון ליולי 2008, ויקיפדיה בשפת אספרנטו הכילה למעלה מ-100,000 ערכים (ויקיפדיה העברית, לשם השוואה, הכילה באותה עת למעלה מ-80,000 ערכים).

הומארניסמו--

הומארניסמו (באספרנטו: Homaranismo), בתרגום חופשי, "אנושיות", הוא מילה באספרנטו שבה השתמש מחבר שפת אספרנטו אליעזר לודוויג זמנהוף כדי לתאר את השקפת עולמו על ההתנהגות ויחסי הגומלין בין אדם לאדם.

הומארניסמו היא תורת ההומניזם של זמנהוף, השם החדש שבו כינה, החל משנת 1906, את הגישה הפילוסופית והדתית של בית הלל כפי שראה אותה (1901, Hilelismo). על פי גישה זו, על כל אדם לראות ולאהוב את כל בני האדם מכל המדינות כאחיו ("ואהבת לרעך כמוך").

שינוי השם על ידי זמנהוף (מן השם הקודם, Hilelismo) נועד להפקיע את המושג מתחום היהדות ולהפוך אותו לנייטרלי עד כמה שניתן, בהתאם למודל השפה הנייטרלית שיצר ולמודל של דת אנושית נייטרלית. זמנהוף אף השתמש במושג Neŭtralismo ("נייטרליות") בתור מילה נרדפת ל"הומארניסמו", ובמושג neŭtralisto ("ניטראליסט") כמילה נרדפת ל-homaranisto ("הומארניסט").

בשנת 1913 פרסם אליעזר זמנהוף את ה- Deklaracio pri homaranismo ("ההצהרה אודות ההומארניסמו"). תשעה סעיפים בהצהרה זו, והחשובים והמאפיינים ביותר הם שני הראשונים:

• "הנני אדם, ואת כל האנושות אני רואה כמשפחה אחת; את הפרדת האנושות לשבטים, קהילות ודתות העוינים אלו את אלו אני רואה כדבר מצער ביותר, אשר במוקדם או במאוחר חייב להיעלם, ואשר את היעלמותו אני חייב להאיץ ככל יכולתי".

• "אני רואה בכל אדם רק אדם, ואני ממיין כל אדם רק לפי ערכו האישי ומעשיו. כל דיכוי או פגיעה באדם בשל השתייכותו לעם, לשפה או למעמד חברתי אחרים משלי, נראים בעיניי כברבריות".

יוהאנס דיטרלה (Dietterle), אשר פרסם את החומר של זמנהוף אודות ההומארניסמו, הוסיף ואמר על זמנהוף כי "הרעיון הנשגב של ההומארניסמו העסיק אותו במשך כל חייו, ונראה לי שעבורו הוא היה חשוב אף מכל הרעיון של השפה הבינלאומית, אשר כנראה שימש עבורו רק כדרך אל המטרה האידאלית, אשר לה הוא ייחל במילים הכמעט נרדפות "Hilelismo" ו"Homaranismo".

סיבות שונות גרמו לזמנהוף מלכתחילה לחשוש לפרסם את רעיונותיו תחת שמו האמיתי:

1. המצב הפוליטי ברוסיה של אז; 2. ביקורת ותגובות עוינות שהוא צפה שיגיעו אפילו מצד הנאמנים לרעיון השפה הבינלאומית החדשה שיצר; 3. חששו שמא יבלבלו בין שני הרעיונות, שמטרתם זהה - אך בעיקרון הם שונים.

זמנהוף לא הצליח להקים תנועה למען ההומארניסמו, בין היתר בשל פריצת מלחמת העולם הראשונה, אך נמצאו רבים, בעיקר בקרב הפציפיסטים, אשר הרעיון מצא חן בעיניהם.

הגרעין הפופולרי ביותר של ההומארניסמו הורכב מן ה-Interna Ideo, "הרעיון הפנימי" של אספרנטו: אספרנטו שימשה תמיד עבור זמנהוף אמצעי לשיפור הקשרים בין בני האדם, מעבר לגבולות המוצא, השפה והתרבות. בתו של זמנהוף, לידיה, אימצה פילוסופיה זו ולימדה אותה יחד עם אספרנטו ועם הדת שקיבלה על עצמה, הדת הבהאית.

מקור: ויקיפדיה