רבי עקיבא בן יוסף

רבי עקיבא בן יוסף (בספרות הארצישראלית נקרא גם רבי עקיבה), מגדולי התנאים ומגדולי חכמי ישראל בכל הדורות. חי במאות הראשונה והשנייה לספירה, והיה בן הדור השלישי של התנאים. יש הרואים בו את מנהיגו הרוחני של מרד בר כוכבא, אם כי העדויות לכך הן חלקיות (למעשה, למעט עדות אחת במקורות ארץ ישראליים אין הוכחה אמיתית לזיקתו של ר' עקיבא למרד).

נאמר עליו שהוא אחד מארבעה שמתו בגיל מאה ועשרים שנה.^[3] רבי עקיבא נהרג על קידוש ה' בערב יום הכיפורים, בט' בתשרי, בערך בשנת 136 לספירה, כשבעים שנה לאחר החורבן. מאה ועשרים שנים אלו מחולקות לשלוש תקופות שונות אחת מהשנייה, בהן עבר מהפך עצום בחייו מדרגת עם הארץ לדרגת גדול החכמים. מסופר כי היה רועה ארבעים שנה, למד ארבעים שנה ופרנס את ישראל ארבעים שנה.

רבי עקיבא הטביע את חותמו על הלכות רבות ועל ערכים במסורת ובחשיבה היהודית. הוא נזכר ב תלמוד הבבלי קרוב ל-1,500 פעמים. נחשב לסמל למסירות נפש על התורה. מת על קידוש השם בין עשרת הרוגי מלכות . הרומאים עינו אותו עד צאת נשמתו ב מסרקות ברזל כעונש על ש לימד תורה ברבים.

מקור