רחל בלובשטיין סלע

 משוררת ישראלית, חיה בשנים 1890 - 1931. רחל בלובשטיין נולדה ברוסיה ועלתה ארצה ב-1909. היא קיימה בגופה את אחד מעיקריה של העלייה השנייה: ויתור על עיסוק 'רוחני', התואם את נטיותיה האישיות, לטובת עבודת אדמה, והצטרפות לקבוצה שיתופית, קבוצת כינרת. במבט לאחור ראתה רחל ימים אלה כתקופה הטובה ביותר בחייה, ואהבתה לכינרת מוצאת ביטוי ברבים משיריה. 

בשנת 1913 נסעה לצרפת להשתלם בחקלאות ובציור. שנה אחר כך פרצה מלחמת העולם הראשונה ורחל נאלצה לחזור לרוסיה. ב-1919 שבה לארץ והצטרפה לקבוצת דגניה. 

משהתגלתה אצלה מחלת השחפת, נאלצה לעזוב את הקיבוץ, ושנותיה האחרונות עברו עליה בבדידות ובייסורים. 

רבים רואים בה את המשוררת העברית הראשונה. הרעיונות של שוויון חברתי בין מעמדות ובין גברים ונשים, שאפיינו את העלייה השנייה, פתחו פתח לכתיבה ספרותית של נשים. עם זאת, בחירתה של רחל לחתום על שיריה בשמה הפרטי בלבד מעידה, ככל הנראה, על האופן שבו היא תפסה את שירתה ואת מעמדה כמשוררת-אשה. 

מסימני ההיכר של שירתה אפשר להזכיר את התחביר והסגנון הבהירים, את האורך המצומצם של השירים ואת מעגל הנושאים המועלים בהם: אהבה נכזבת, עקרות, הקשר העמוק לטבע ולארץ. גם כיום שירתה אהובה על קהל גדול של קוראים, ורבים משיריה הולחנו בסגנונות מוסיקליים שונים.