ביוגרפיה של הארי (אריך) הודיני (וייס)

הארי הודיני (באנגלית: Harry Houdini;‏ 24 במרץ 1874 - 31 באוקטובר 1926) היה שם הבמה של אריך וייס, מגדולי הקוסמים, פעלולנים ואמני ההיחלצות בכל הזמנים.

ביוגרפיה--

ילדותו-

אריך וייס נולד ב-24 במרץ 1874 למשפחה יהודית בבודפשט, הונגריה. ב-1878 היגרה משפחת וייס לארצות הברית. בתחילה חיו בויסקונסין, שם עבד אב המשפחה כרב הקהילה הרפורמית. ב-1887 עברו אריך ואביו לניו יורק. אריך שינה את שמו ל"הארי", שהיה בעל צליל אמריקאי ודומה לשמו ההונגרי.

קריירה-

ב1891 הפך לקוסם מקצועי, והחל לכנות את עצמו "הארי הודיני", כמחווה לקוסם הצרפתי ז'אן רוברט-הודין (Robert-Houdin). ב-1913 שינה הודיני את שמו באופן חוקי. ב1893 הוא פגש את אשתו לעתיד וילהלמינה ביאטריס רהנר, שהייתה גם שותפתו למקצוע.

בתחילת הקריירה שלו התמקד הודיני בלהטוטי קלפים ובקסמים מסורתיים אחרים, ובשלב מסוים הוא אף כינה את עצמו "אשף הקלפים", אך במהרה החל הודיני להתנסות בפעלולי היחלצות. ב-1899 נפגש הודיני עם אמן הבמה מרטין בק, שהמליץ לו להתמקד בקסמי היחלצות, והפך אותו לאחד המופעים המצליחים בארצות הברית בתוך כמה חודשים. ב-1900 יצא הודיני למסע הופעות באירופה, ועד שובו ב-1904 כבר היה לסנסציה.

בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20 הופיע הודיני ברחבי המדינה, כשהוא נחלץ מאזיקים, שרשראות, חבלים וחליפות משוגעים, במקרים רבים תוך שהוא תלוי הפוך או נתון בתוך במכל מים. ב-1913 הופיע הודיני לראשונה במופעו הידוע "עינוי המים הסיני", בו הוא קשור והפוך במכל המלא מים עד גדותיו.

לאחר מותה של אמו פנה הודיני למאבק במדיומים ומתקשרים למיניהם, שאת מופעיהם טען להפריך בזכות ניסיונו במופעי קסמים. פעולות אלו גרמו לסכסוך בינו לבין הסופר ארתור קונאן דויל, שהאמין בתקשור עם רוחות.

מותו-

הודיני נפטר ב-31 באוקטובר 1926 בגיל 52, כתוצאה מזיהום בתוספתן. כשבועיים לפני-כן קיבל הודיני כמה אגרופים לבטנו מסטודנט מתאגרף בשם ג'יי גורדון וייטהד. הודיני רגיל היה לקבל אגרופים בבטנו מהקהל כחלק מהמופעים שלו, אולם מקרה זה התרחש בזמן שנח בכורסא ולא הספיק להכין את עצמו לאגרופים. עם זאת, בניגוד למקובל לחשוב, לא האגרופים הם שהובילו למותו אלא הזיהום בתוספתן. מניחים כי הכאבים מהאגרופים הסתירו את הכאבים מהזיהום, ולכן הודיני לא פנה לעזרה רפואית בזמן.

לווייתו נערכה ב-4 בנובמבר בניו-יורק, ונכחו בה למעלה מ-2,000 איש. ב-1953 יצא לקולנוע סרט בדיוני ברובו על חייו של הודיני, בכיכובו של טוני קרטיס. ב-3 ביולי 2002 הנפיקה רשות הדואר האמריקאית בול הנושא את תמונתו.

מורשתו-

הודיני השאיר אחריו "עוקץ" אחרון ליריביו הספיריטואליסטים: זמן קצר לפני מותו סיכם עם אשתו, בס הודיני, כי אם ישנם חיים אחרי המוות, ינסה לתקשר אתה. כדי שתוכל להבחין בין מדיומים אמיתיים לשרלטנים, הם סיכמו מראש על הודעה שיעביר לה. בכל ליל כל הקדושים במהלך 10 השנים שלאחר מותו קיימה בס את ההסכם ביניהם, וניסתה לתקשר עם בעלה המנוח בעזרת סיאנסים שערכו מדיומים שונים. כל הניסיונות נכשלו, ולאחר הסיאנס הכושל האחרון כיבתה בס את הנר שהשאירה דולק כל השנים על-יד תמונתו. מאוחר יותר, ב-1943, אמרה כי "עשר שנים הם זמן ארוך דיו לחכות לכל אדם".

הודיני הותיר מורשת של גישה ספקנית לטענות באשר לעל-טבעי. בשנת 2000 נבחר על ידי קוראי המגזין "Skeptical Inquirer" (מגזין למדע ולחשיבה ביקורתית) לאחד מעשרת הספקנים הגדולים בכל הזמנים, יחד עם אלברט איינשטיין, קרל סייגן ואחרים.

מקור: ויקיפדיה