ביוגרפיה של מארק שגאל

מארק שאגאל (7 ביולי 1887 - 28 במרץ 1985), צייר יהודי, מחשובי הסוריאליסטים.

חייו--

מארק שאגאל נולד בעיר ויטבסק שבאימפריה הרוסית (היום בבלארוס), הבכור מבין 9 ילדים במשפחה חסידית. כילד למד ב"חדר", וב-1906 נרשם לאקדמיה לאמנות בסנקט פטרבורג. ב-1910, לאחר שרכש מוניטין כאמן, עבר להתגורר בפריז, ברובע האמנים מונפארנס. שם התיידד עם אמדאו מודיליאני פרנן לז'ה ואחרים.

בשנת 1914 חזר לויטבסק, ונשא לאשה את ארוסתו בלה רוזנפלד, שאותה הכיר בשנת 1909. בשנת 1916 נולדה לזוג בת בשם אידה.

שאגאל היה משתתף פעיל במהפכה הרוסית של שנת 1917. משרד האמנות של השלטון המהפכני מינה אותו לקומיסר לענייני אמנות במחוז ויטבסק, והוא הקים שם בית ספר לאמנות. בשנת 1920 עבר למוסקבה, ובשנת 1923 חזר לפריז, כשבדרך שהה שמונה חודשים בברלין, שם יצר סדרה של עשרים תחריטים בשם "חיי", העוסקת בזכרונותיו מויטבסק.

תערוכות אחדות של שאגאל הוצגו בברלין, אך עם עליית הנאצים לשלטון הוקיע המשטר את יצירתו, ואף כלל אותה בתערוכה "אמנות מנוונת", שבאה להציג את כל מה שלדעת הנאצים מושחת, מנוון וסוטה באמנות המודרנית. האירועים בגרמניה הנאצית השפיעו על יצירתו של שאגאל, שהפכה להיות קודרת יותר, והציגה את סבלם של היהודים.

בשנת 1941 נמלט שאגאל מצרפת הכבושה על ידי הנאצים לארצות הברית, בעזרתם של האמריקנים וריאן פריי והיירם בינגהאם הרביעי. בשנת 1944 נפטרה אשתו בלה. שאגאל נישא לוירג'יניה האגארד ולזוג נולד בן. שאגאל התגרש כעבור שנים ספורות ובשנת 1952 נישא לולנטינה ברודסקי. בשנת 1949 חזר לצרפת והתיישב בכפר סן פול דה ונס בפרובנס, שם חי עד מותו ושם נקבר.

ב-8 באפריל 1971 הוענק אות לגיון הכבוד בדרגת עליונות שנייה למארק שאגאל בידי ראש ממשלת צרפת, ז'אק שאבאן דאלמאס, וב-1981 זכה בפרס וולף לאומנות.

שאגאל ביקר בישראל פעמים אחדות, האחרונה שבהן בשנת 1977. הוא נפטר בשנת 1985.

יצירתו--

מארק שאגאל נחשב לצייר היהודי הגדול בכל הזמנים. סגנון הציור שלו הושפע רבות מהזרם הקוביסטי, וכן מתאפיינים ציוריו בעולם של פנטסיה וחלום. הוא הרבה לצייר ציורים מהווי עולם החסידות והעיירה היהודית במזרח אירופה, אך גם צייר בתחום התנ"ך. מרבית יצירותיו מוצגות כיום במוזיאונים בארצות הברית, רוסיה, שווייץ והולנד, ורק מיעוטן נמצא בישראל. קברם המשותף של מארק שאגאל,אשתו וידיד משפחה ,בכפר סן פול דה ונס.

יצירתו המפורסמת של שאגאל בישראל היא חלונות שאגאל בבית הכנסת בבית החולים "הדסה" בירושלים, עליהם צייר את שנים-עשר השבטים. בנוסף עיצב שטיחי קיר המוצבים במשכן הכנסת, ובהם אירועים מתולדות עם ישראל. יצירות גדולות ממדים נוספות שלו הם ציורים בבניין האופרה של פריז ובבניין האופרה של ניו יורק, ויטראז'ים בקתדרלה של מץ וחלונות כנסייה בציריך.

בנוסף לפעילותו כצייר עסק שאגאל באיור ספרים, פיסול בחרס ועיצוב תפאורה לתיאטרון.

מבחר מאמרים על יצירתו--

• בנימין הרשב, "מארק שגל: ציור, תיאטרון, עולם - ארבעה פרקים עם פרק פתיחה", אלפיים 8, 1993
• מארק שאגאל : "חתונה", 1908-1909, מאת מרים רינר, נדפס בתימורה, תשס'ו 2006.
• שאגל המוקדם : יצירותיו של גאון צעיר בשיא פריחתו, תערוכת ציורים במוזיאון היהודי במנהטן, מאת טטיאנה אור-לייט, נדפס בהדאר, 80, כ', תשס'ב 2002.
• החתונה אצל שאגאל , מאת מירה פרידמן, נדפס ברימונים, 6-7, תשנ'ט 1979.
• שניים "מרחפים" - ועוד אחד : מארק שאגאל, מאת רות דורות, נדפס במחניים, 11, תשנ'ה 1995.
• מארק שגל : ציור, תיאטרון, עולם, מאת בנימין הרשב, נדפס באלפיים, 8, תשנ'ד 1993.
• שאגאל וארדון : הפרובלמטיקה של אמנות יהודית, מאת זיוה מיזלש, נדפס בהיהדות והאמנות, תשמ'ט 1989.
• פגישות עם מארק שאגאל, מאת נחמן תמיר, נדפס בידיעות אחרונות, אפריל 1985.
• שאגאל - משורר של צבעים ומלים, מאת דוד גלעדי, נדפס במעריב, אפריל 1977.
• שאגאל והפנטסיה של השטטל, מאת נדין כספי, נדפס בבתפוצות הגולה, י'ט, 1978.
• שאגאל; האמן כחמור, מאת גדעון עפרת, נדפס בגזית, ל'ב, תשל'ח 1978.